משה עזרא יוניברסל תיוך והשקעות בנדל"ן נ' מרדכי עוז

פסק דין

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופט ע' מאור) שלפיו חוייב המערער (הנתבע בבית משפט קמא) לשלם למשיב (התובע שם) סך של 27,152 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.שני הצדדים הם במקצועם מתווכי מקרקעין.

המחלוקת בין הצדדים בבית משפט קמא התייחסה לשאלה האם נכרת ביניהם הסכם לשיתוף פעולה בין מתווכים בעסקת מכר דירה מסויימת ובאם נכרת הסכם כזה, האם נותק הקשר בין הצדדים לאחר שהמשיב הודיע שאינו מטפל עוד בדירה ועל כן המערער פנה מיוזמתו לנציג המוכר ועל כן זכאי למלא שכר הטרחה מבלי לשתף את המשיב.

3.בית משפט קמא קבע על יסוד הראיות, שהוא מקבל את גירסת המשיב שלא נסתרה ומשתלבת ביתר הראיות בתיק. עוד קבע בית המשפט שבין הצדדים נכרת הסכם וזאת על יסוד עדות המשיב אשר מתיישבת הן עם גירסת המערער עצמו והן בהסתמך על עדות נוספת של עובדת משרד של המערער עצמו, שאישרה כי בין הצדדים הוסכם על שיתוף פעולה. נקבע גם כי אין הכרח שהסכמי שיתוף פעולה. בין מתווכים יערכו בכתב. בית המשפט הוסף וקבע כי מהעדויות ניתן ללמוד כי נציג המוכרים חתם על התחייבות למערער רק לאחר שיחת טלפון עם המשיב, אשר נערכה ממשרדו של המערער ובנוכחותו והוא אף הבהיר למערער שיש לו מחוייבות למתווך בלעדי אחר. בית משפט קמא האמין לעדותו. נציג המוכר אף ציין כי ידע ששני המתווכים שותפים ולכן בסופו של דבר שילם למערער למרות שרצה לשלם חלק ישירות למשיב כדי להבטיח את התשלום.

ניתן לסכם בפן העובדתי כי בית המשפט לא האמין למערער ומצא סתירות רבות בדבריו, אותן פירט כראוי.

עוד קבע בית המשפט כי אינו מקבל את עמדת המערער כי המשיב לא היה הגורם היעיל לעסקה וזאת כיוון שהוחלט בין הצדדים על חלוקת דמי התיווך וחלקו של המשיב היה למעשה הבאת הנכס למערער.

טענות הצדדים

4.בהודעת ערעור עמוסה, שהודפסה בצורה צפופה ביותר ובניגוד לתקנות, שטח המערער השגותיו על בית משפט קמא כאשר עיקר הטיעונים מתייחסים לתקיפת ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ומסקנותיו מעדויות העדים שנשמעו בפניו. כמו כן טען המערער כי טעה בית המשפט בקובעו כי בינו למשיב נקשר הסכם שכן לשיטת המערער לא הייתה גמירות דעת. עוד טען כי בעסקה הנדונה, היה המערער הגורם היעיל לביצוע העסקה ולא המשיב. לטענתו, בית המשפט לא התייחס נכונה לעובדה שגם אם היה קשר מחייב בין הצדדים, הוא היה בשלבים ראשונים. אח"כ המשיב פרש והסתלק מפעילות בעניין ורק לאחר זמן נוסף נוצר קשר אישי וישיר עם נציג המוכרים שלא דרך המשיב. משכך מן הראוי היה להסיק שאת הדירה באותו שלב, לא הביא המשיב אלא נציג המוכרים עצמו ורק בשלב השני נקשרה עסקת המכר. חיזוק לטענתו הוא מוצא בעובדה שהמשיב הסתיר את פרטי בעלי הדירה ונציגם והמערער לא ידע על כך.

המשיב מצידו חולק על טענות המערער וסבור כי יש להשאיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.

5.קראתי בעיון את פסק הדין של בית משפט קמא, וכן עיינתי בפרוטוקול ובמוצגים. הגעתי לכלל מסקנה כי אין די בטענות התובע כדי להפריך את ממצאי האמון שקבע בית משפט קמא, אשר שמע את העדים והתרשם מהם. יתר על כן מעיון בתיק בית משפט קמא הרושם שנוצר הוא כי המערער ניסה בכל דרך שהיא להתנער מאחריותו בתירוצים מתירוצים שונים העלה גירסאות סותרות וכן טען טענות עובדתיות שנסתרו על ידי העדים האחרים בתיק. בנסיבות אלה בוודאי שבית משפט זה לא יתערב בממצאי האמון והעובדה של בית משפט קמא (ראה ע"א 9749/01 סאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית; ע"א 207/86 מגן נ' בכר, פד"י מב(4) 63; ע"א 88/89 עזאיזה נ' מועצה מקומית כפר דבוריה, פד"י מז(1) 661; ע"א 1884/93 דינבר נ' עזבון יערי ז"ל, פד"י נ(2) 605). על אחת כמה וכמה נדירה התערבות ערכאת הערעור משמדובר בקביעות שבעובדה המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים (ע"א 589/87 בירנבוים נ' משרד השיכון, פד"י מט(1) 625; ע"א 4445/90 עמיגור נ' מאיוסט; ע"א 496/89 אל קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פד"י מה(4) 343).

אשר לטענה כי לא נקשרה עיסקה בין הצדדים שכן לא הייתה מסויימות, אין בטענה זו כל ממש. מסקנת בית משפט קמא נקבעה על יסוד ממצאי עובדה והוא אף הבהיר כי הדברים עלו גם "מעדותה של גב' הילה טוויג שאישרה שבין התובע לנתבע הוסכם על שיתוף פעולה". עדה זו היא עובדת משרדו של המערער דווקא.

אני גם מוצאת שבית משפט קמא צדק בקביעתו כי הטענה שהמערער לא שימש הגורם היעיל לעסקה אינה רלבנטית. אכן חלקו של המשיב בעסקה היה בהבאת הנכס למערער בעוד שחלקו של המערער היה למצוא את הקונה.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.